סימנים וניסים/ קרן פז

לפעמים סימנים מתגשמים

סימנים|

תבקשי מהיקום סימן, היא אמרה לי.
למה את מתכוונת? שאלתי אותה
תשאלי שאלה ותבקשי תשובה.
ואיך אדע מה התשובה?
הסימן, הסימן יגלה לך! תבקשי לקבל סימן מיוחד. לא משהו ברור מאליו.
לא אוטו אדום, לא עגלה עם תינוק. תבקשי לראות משהו מיוחד. אולי ג’ירפה.
אמרת שהוא גבוה הדוקטור הזה, נכון?
תבקשי לראות ג’ירפה. זה סימן טוב. ג’ירפה גבוהה עם כתמים יפים.
מה’תאומרת? אוהבת ת’סימן?
ג’ירפה?? שאלתי.
המכשפה הטובה השיבה ללא מילים, רק הנהנה עם ראשה, עצמה את עיניה והעלתה את גבותיה,
יכולתי לראות איך כמעט נגעו בעין השלישית שלה.
הסכמתי לסימן.

מה בדיוק את רוצה לדעת עליו?
פתחה זוג עיניים וחפשה את התשובה בתוך הלב שלי.
זה לא יקטין את סיכויי ההצלחה אם אגלה לך? שאלתי בהיסוס.
לא. חד משמעית לא! ליתר ביטחון הוסיפה גם תנועת יד מבטלת וסיננה בין שיניה צליל עסיסי, הנשמע כמו הכלאה מושלמת בין ציוץ של ציפור וממטרה תקועה באמצע כר דשא, צמא במיוחד.
זה לא נרות שבת! וגם לא נרות יום הולדת, מותר, מותר לגלות!
אז גיליתי לה. אני רוצה לדעת אם יתפתח רומן בינינו, סיפור אהבה. כמו בסרטים, אלו שנגמרים עם סוף טוב.
הבנתי אותך.

היא הבינה אותי.
תחפשי תחפשי ג’ירפה. היא חזרה שוב עם ביטחון מלא בסימן.
היא תביא לך מזל, הג’ירפה. בטח יותר עדיף מהכלב שהיית איתו.

שבוע שלם חיפשתי ג’ירפות ולא מצאתי. ראיתי תרנגולים, ראיתי חמורים אפילו זיהיתי גמל מאוייר על כלי חרס מקסים שהתפתיתי לקנות במחיר די מופקע.
עדיף גמל על חרס מג’ירפה דמיונית ואפס פוטנציאל לרומן, חשבתי לעצמי.

ביום חמישי נפגשנו בקליניקה שלו, ביקורת שגרתית. רגע לפני שעזבתי, ריקי, המזכירה שלו, דפקה על הדלת ונכנסה, ככה, בלי לבקש אישור. סליחה על ההפרעה, היא אמרה. הרגשתי שבעיקר אין כוונה בדבריה.

שלא יתקרר, דוקטור, הבאתי לך אוכל.
היא הניחה את השקית על השולחן.

לפעמים סימנים מתגשמים,
ולפעמים ג’ירף (נודלס בר) זה רק מסעדה אסייתית מעבר לרחוב.

אמן על כולנו, חג מלא ניסים