אבן יהודה. צירופי מקרים/ קרן פז
צירופי מקרים/ קרן פז
“אחות”,
כך אנחנו קוראות זו לזו, זה לא שאנחנו באמת אחיות ביולוגיות, אבל זה הכינוי שדבק! אגב, אחיות ביולוגיות “מבית” יש לי שלוש. (כפרה עליהן).
אחת שהגיעה יחד איתי לאוויר העולם.(היה SALE מטורף 1+1)
אחת צעירה ממני בעשור.
ואחת שיכולתי להיות אמא שלה, צעירה ממני ב20 שנה. ביתי הבכורה חגגה השבוע 24 חורפיים, צעירה ממנה בשש שנים בלבד!
נשמע קצת כמו שאלה מילולית בחשבון? לא? נוסח…
“בת כמה האחות הצעירה של קרן”? ובאיזו שעה תגיע הרכבת לרציף בבית יהושע”? (הפותרים נכונה, יזכו בטרופית ותקליט – רמז לגילי המופג).
רונה ואני אחיות בלב ובנפש. סיפור האהבה ביננו, החל בצבא.
כמו כל סיפוריי האחווה הגדולים שנולדו איי שם על איזה פייסטין בתל-‘זיבי’.
אצלנו הם התחילו והגיעו עד תל-השומר (תל – מסוג קצת אחר)
רונה ואני שירתנו יחד כמשקיות ת”ש בגדוד הכי שווה בצה”ל. גדוד
צנחנים (101 חטיבה 35)
מאז ועד היום, בכל פעם שאני רואה נעלים אדומות המחוברות לצנף גבוה, חסון
עם כומתה אדומה וסיכת כנפיים, אני נמסה. איך לא?! הגיוני בגילי!
חלפו להן שנים רבות, יותר מ Fucken שלושים שנה.
ועדיין, אני ורונה (טוב אולי אני קצת יותר) מרגישות כאילו זה היה אתמול!
בכל הזדמנות, בכל שיחת טלפון, השם הרשמי, המשותף, השגור בפינו הוא
“אחות”. לעיתים, כשנפגשות, אף פורצות בשירה מביכה חרישית עם לחן מקורי המכיל שתי מילים בלבד. “אחות” והשנייה, המספר האגדי 101.
חדי עין יבחינו שללחן יוצא הדופן הזה, נוספו תנועות זעירות במסווה של
כורוגרפיה.
כך גם קרה בפעם ההיא, כשרונה אחותי הגיע איתי לתל- השומר.
נכנסנו למעלית, לחצתי על כפתור הקומה ופתאום,
בחלקה העליון של המעלית, קרוב לתקרה זיהיתי לוחית כסופה ועליה שחור על גבי כסוף התנוסס לו המספר 101.
“אחות” קראתי לרונה בתדהמה. “תראי מה מוצמד שם למעלה”
רונה קלטה, וכמו מבלי לשים לב מצאנו את עצמינו מפזזות ושרות במעלית עד הקומה השנייה ..”ומאה, ומאה, ומאה ואחת…”
יצאנו מהמעלית מבסוטיות מהחיים. הובלתי לפרוזדור ממנו שולפים את המספר (התור) והתיישבנו לא רחוק מדלתה של האחות ולא רחוק האחת מהשנייה.
רונה, התיישבה על הספה מולי, כי לידי כבר היה תפוס. (עוד לקוח אונקולוגי מרוצה) המתנו והמתנו לתור שיגיע.
הצצתי בכרטיס המקומט שדחסתי מבלי משים בכיס האחורי של מכנסיי
ונדהמתי לגלות שוב, את המספר 101. אלוהיםםםם, הגדוד האלמותי מאחורי.
(בקטע מנטלי לא בקטע של אחוריים) “מנטשים” אמתיים החברה האלה, לא משאירים פצועים בשטח. התרגשתי בלב, חייכתי בפה וקמתי מהר להראות לרונה, “אחותי” את המספר!
“אחות, איזה צירוף מקריים מטורףףףף” היא אמרה ” כן, אהה…מה הסיכוי”? הוספתי בפליאה. וסיכמנו פה אחד שאין אין על 101
התור שלי הגיע. נכנסנו לאחות, הכרתי לה את “אחותי”.
ואני שלא יודעת לסתום, חייבת לשתף ולספר… שיבחתי והיללתי בפנייה את כל המרחב הטיפולי והשירות המסור שאני מקבלת כאן בשיבא “אני מאוהבת בבית החולים הזה, בחיי מלאכים כאן כולם”!
“יש כאן כמו קארמה טובה כזו שנוגעת בכולם. מאחרון העובדים ועד הסגל הבכיר במחלקות.
כולל הבחור הצעיר האתיופי הדתי עם עגלת הניקוי, שהסביר לי בסבר פנים כה יפות היכן השירותים והיכן המעלית הקרובה.”
“כמה נעים לשמוע” אמרה האחות, (לא האחות רונה)
“זכיתי בדר’ עינת שחם שמואלי מהאונקולוגית, בדר’ לורנס מהמחלקה הרדיולוגית,
זכיתי בצוות 5 אותם לא אשכח לעולם…”
האחות חייכה אלי עם עיניה הטובות.
ואני המשכתי, הייתי חייבת להוסיף עוד לרשימה, גם את פרופסור אבירם ואת ודר’ אלמוג כמובן.
“אין עליו”, אמרתי, “הוא רופא מעולה ומקסים, תמיד שיתף פעולה עם השטויות והצחוקים שלי”…
סיפרתי לאחות על צירוף המקרים שהיה לי, הראתי לה את מספר התור (101) שנשלף, סיפרתי את סיפור המעלית עם הלוחית הכסופה שנגעה בתקרה ,
סיפרתי, כמה אני מרגישה שמורה ומוגנת. ומה הסיכוי שכל זה יקרה דווקא היום כשרונה איתי.
“הלוואי והייתי יכולה לפגוש את מנכ”ל שיבא” אמרתי בהתרגשות,
“הייתי שמחה להודות לו, על כל חוויית הטיפול שיש לי כאן אצלכם”.
היא חזרה על דבריי, בניסיון להבין את מבוקשתי.. “את רוצה לפגוש את מנכ”ל שיבא? את דר יצחק קרייס ?” שאלה.
“כן ממש אשמח. מה הוא גם רופא”? שאלתי בפליאה “מה שמו שוב”?
“דר יצחק קרייס” היא ענתה, “נשמע לי מוכר”
“כן הוא אישיות מדהימה ומוכרת, רואים אותו המון בטלוויזיה, הפך לכוכב בתקופת הקורונה” הסבירה וסובבה לעברי טיפונת את מסך המחשב שלה.
היא גללה את שמו בגוגל מצאה תמונה מייצגת, הגדילה והציגה את מנכ”ל שיבא בפניי.
“אחותתתת, קראתי בקול. זה איציק! הרופא שלנו, מגדוד101”
עכשיו זה כבר היה לי ברור מעל לכל ספק. מישהו אהוב שם מושך בחוטים!
(אני מכירה אותו טוב מתגעגעת אליו) יש מעלי השגחה עליונה,
גדוד וחטיבה לתפארת, צוות שלם של רופאים, אחיות ומנכ”ל אחד המסתער! על בית חולים מצוין.
אני כבר בריאה תודה לאל, מאחלת לכולנו בריאות איתנה
ומלאן צירופי מקרים משמחים.
*11/1/24 היה יום הרופא (יום הצדעה לרופאות ורופאי ישראל אשר משרתים את תושבי מדינת ישראל על ידי דאגה לבריאות הציבור (11/1/1912 יום יסודה של ההסתדרות הרפואית בישראל)
לחצו לשיתוף: