מבנקאי לצלם – דן בן ארי, תושב אבן יהודה, עזב מאחוריו את האקסלים והגרפים והפך להיות צלם.

מבנקאי לצלם – דן בן ארי, תושב אבן יהודה, עזב מאחוריו את האקסלים והגרפים והפך להיות צלם.

הי דן, אז איך הופך בנקאי לצלם?

מגיל 16 לערך. גיל הנעורים. לקחתי את המצלמה של אחי הגדול והתחלתי לשוטט בעיר הגדולה. לפעמים ברשות ולפעמים לא.

בשנת 81 קניתי את מצלמת הפילים הרצינית הראשונה שלי בפרנקפורט. מודה, הברחתי אותה לארץ. עיקר השימוש היה לצלם טיולים, לצלם את הילדים שלי, ואת הילדים של החברים. בכל הזדמנות.

עברו שנים עברתי לדיגיטלית. קניתי מצלמה  פשוטה יחסית. צילמתי שביקשו וכשלא ביקשו. בהדסים, במרכז הקהילתי (הייתי חבר הנהלה).

למה דווקא בהדסים?

למה? כי אפשרו. התחלתי להבין מה זה לצלם בלי פלאש, וקצת איך עורכים תמונות.

לאחר כמה שנים, בסביום אורגנה תערוכת פורטרטים. שלחתי שתי תמונות, אחת של ראלף קליין ואחת של מורן, רכזת המחול במתנ”ס.

ראלף הגיע לפתיחה ועמד לא מעט מולה. ביקשתי התייחסות והוא השיב “אני לא אוהב אותה, אני נראה זקן” ולא זז.

פאדיחה לא?

להפך, זה רק דרבן אותי, תמונה שלי גרמה לתגובה רגשית, כאשר המצולם הוא לא ילד או נכד. דני, אמרתי לעצמי הגיע הזמן לקנות מצלמה דיגיטלית טובה וללכת ללמוד איך משתמשים בה.

בתל אביב רק לקמרה אובסקורה היו לימודי ערב, שנתיים, עם אופציה לשלוש. הייתי זקן הסטודנטים, יחד איתי היה עוד חטייאר צעיר ממני בשלוש שנים, השאר צעירים מאתנו בשלושים שנים לפחות.

יום אחד מנהלת המגמה לתיאטרון בהדסים הזמינה אותי להצטרף למגמה להופעת מחול בתמונע. לא הבנתי מחול רק צילמתי. בערב ההופעה נכח מנכ”ל תמונע, אילן רוזנטל. לקחתי אומץ ושאלתי אותו אם אפשר לבוא שוב לצלם והפתעתי כשאמר ” לי לא אכפת, דבר עם האמנים”.

עד אז אף אחד לא צילם שם?

האמת היא שבאותה תקופה כן היה צלם אחר, שזה מקצועו, שכנראה עלה למנכ”ל על העצבים. הוא ידע שכאשר הצלם ההוא יראה אותי הוא יפסיק קצת להתנשא…בפעם הראשונה שהגעתי הוא הלך להתלונן אצל אילן וחזר עם הזנב בין הרגלים. לא שהייתי טוב כמוהו, הייתי קלף משחק. זה התברר לי מאוחר יותר.

אז הפכת לבנקאי צלם?

עולם חדש נפתח. עולם מושגים, רעיונות, רגשות…לקח לי כמה שנים להחליט שאינני יכול להיות בשני עולמות שונים כל כך.  אשראי הוא עולם מרתק, עמוס מתחים, שואב. בהזדמנות אספר לך, למשל על המפגשים שלי עם שאול אבי גור, שממנו למדתי על “עוטה עור הנמר”, על רסטווילי ועל הרומן עם המלכה תמרה. על הרומנים שניהלו לקוחות שלי, של עובדים ומנהלים ועל איך פותחים חשבון בשוויץ.

ואז החלטת..

יום אחד, גם בגלל נסיעה לחו”ל, הרמתי יד ופרשתי, זרקתי את כל העניבות, מכנסי הכחול כהה, חולצות התכלת ועברתי לגרביים צבעונים.

ומאז אני רואה שבעיקר אתה מצלם תאטרון ומחול, זאת נישה מיוחדת עבורך?

כן. צילום תיאטרון ומחול מעמיד אתגרים וחוויות המאפיינים אותו בלבד.

בתחום הזה, אני משתדל להביא את נקודת המבט האישית שלי, אני לא זז מהמקום. מצלם בדרך כלל בישיבה, במרכז הקהל, שורה ראשונה, אם יש כזו.

אי אפשר להשתמש בפלאש, מצלם במצלמה שאין בה שום צליל. שום ביפ. בשנים האחרונות אני גם  לא משתמש בעינית המצלמה. המסך במצלמה אומר לי שמה שאני רוצה נמצא בפריים. זה הכל. אני בא לחוות.

נשמע כמו עבודה מהנה

חס וחלילה, אני לא רוצה לריב אתך אבל כלפי לא משתמשים במילים גסות שהשורש שלהם הוא ע.ב.ד, או ר.צ.נ. חשבתי שאנחנו חברים. זה היה בעידן הבנקאות.

זאת לא עבודה. זאת התמכרות. התמכרות לחוויות, למפגשים עם יוצרים ומבצעים, להגעה למקומות מעניינים, אולמות תיאטרון ומחול, גנים, מרתפים, חדרי כיתות, שדרות, מצודת דוד, גגות, מוזיאונים, גלריות, ואיפה לא.

המרכז זה החוויה של המופע, של השיחה עם היוצרים אחרי, עם התגובה שלי למה שראיתי ושאלותיי להם. כשאתה רואה הופעה ברוב המקרים אתה הולך מיד הביתה, לאחר מחיאות הכפיים. אני נשאר לשוחח.

העבודה הרבה, מתנצל על השימוש במילה, ואולי לא, מתחילה בבית. אני מעלה את התמונות למחשב. נותן להן ולי לנוח. מתחיל לברור. ורק אז אני מתחיל לגשת לתמונות.

עם מצלמה טובה אפשר לקבל פריים איכותי. עם אינפורמציה. אפשר “לעשות “קרופ” כלומר לחתוך חלק מהתמונה. אפשר לנקות לכלוך, אפשר להוציא את מה שלא שייך, אפשר לחבר פריימים שונים, הכל במגבלת הפוטושופ, המכחול שלי.

פעם עשינו זאת במעבדה, היום המעבדה היא במחשב.

צילום, עבורי, אינו שיקוף אמתי של מציאות. לא מאמין בזה. צילום הוא ניסיון לשקף מה אני מרגיש.

צרפתי שלושה צילומים. הראשון ראלף ז”ל. השני ראש רקדנית. השלישית “ME TOO”.תמונה שמורכבת משלוש תמונות. מתחילה ברגלים המתעוותות מכאב, מסתיימת בראש זקוף. גאה. יש לי יצירות אבסטרקטיות יותר. מספיק לך שלוש, ולא מסובכות מדי, אתה עלול לשאול “מה אני רואה”

מּתגעגע לבנק?

לא. כמו שאני לא מתגעגע לקמח וסוכר לבנים. יש הרבה “פעם אכלתי”.  נשיא המדינה הנוכחי מכיר אותי בשמי הפרטי. תנסה לאכול עוגיות כוסמין…., סתם לא התכוונתי. הריגושים אחרים.

היה מעניין, שיהיה בהצלחה

לתמונות ופרטים נוספים על דן בן ארי לחצו כאן