אבן יהודה כמרקחה/ הפינה השבועית של נערה מבנות המקום

סערת פורים באבן יהודה

 

אנשי השרון הנכבדים, סליחה על המילים הנוקשות אבל וואט דה פאק. רוצים קצת חוכמה של נערה? סבבה.

היי, אני כותבת הטור, אני חוויתי על בשרי חרם במשך שנה וחצי ולהגיד את האמת? וואלה זה לא היה כיף. עליי עשו חרם כמה בנות שחשבתי שהן החברות הכי טובות שלי ולא חשבתי שאוכל להרגיש יותר לבד ומושפלת מזה.

ואז גדלתי, והבנתי שאפשר להרגיש יותר לבד ומושפלת מזה.

תכירו, או מציגה מחדש את מעיין שחר. בת עשר.

בת עשר.

ההורים בבית הספר הם אלו שעושים את החרם הפעם, ומתנגדים להזמין את הילדה היפה הזאתי והכל כך חזקה נפשית ופיזית לחגיגות הפורים מתוך הפחד “שהיא תהווה טריגר” ומשרד החינוך מסכים איתם.

מה.

מעיין עשר למי שגר מתחת לאבן היא ילדה חמודה מבית ספר בית אבי שבאבן יהודה שיום אחד שנה שעברה יצאה עם כיתתה לטיול וממנו לא חזרה אותו הדבר. בדרך למקום אליו הם נסעו האוטובוס שלהם עבר תאונה ומעיין נפגעה קשה. הייתה מורדמת ומונשמת ונלחמה על חייה חודשים שלמים, ואז עם הכוח העצום שלה הצליחה להתעורר ולהשתקם.

נעבור להשבוע. אימא של מעיין הודיעה בפייסבוק ופרסמה בכל מקום אפשרי (שכל הכבוד לה.) שמעיין שלה לא מוזמנת לחגיגות הפורים של בית הספר בגלל שההורים לא מסכימים ומשרד החינוך מגבה אותם.

ואני אוכל לחפור עוד ועוד כמה זה חרם וכמה זה לא הוגן וכמה זה טיפשי.

אבל אני דווקא רוצה להביא את זה מהצד השני. הסלבס הישראלי והאנשים בתגובות בפוסטים של העמודים הגדולים שפרסמו את הכל.

ואת תגובת משרד החינוך, כי איך מתקיימת עיתונאות בלי בדיקת שני הצדדים? וההורים? פרסמו

איזה טוב זה להתחמק מאחריות בכזו אלגנטיות.

מצד שני, יצאה הודעה שנייה מוועד ההורים לאחר יום

שהרגיעה אבל לא ענתה על כל השאלות:

 

הורים יקרים,

ראשית ולפני הכל חשוב להבהיר כי ההחלטה בדבר הגעתה של מעיין להפנינג פורים בביה”ס התקבלה במשרד החינוך ולא בביה”ס. יחד עם זאת, הוחלט בביה”ס, כי היה ומעיין תגיע לאירוע, איש לא ימנע את כניסתה.

הנהגת ההורים מחוייבת לשתף אתכם ואת הקהילה כולה בנסיבות, שהובילו לסערה סביב הסירוב לבקשתה של אסתר להביא את מעיין לאירוע פורים בביה”ס:

קהילת בית אב”י נקלעה, שלא בטובתה, לסיטואציה בלתי נסבלת, קשה לעיכול וקשה עוד יותר לתיווך.

ביה״ס ותלמידי כיתתה של מעיין נושאים עימם את תוצאות התאונה הקשה בה היו מעורבים, עד עצם היום הזה. חלק ניכר מהתלמידים נדרשים לליווי וטיפול מאז קרות האירוע, ומתקשים להתגבר ולחזור לתפקוד מלא. פציעתם, הגם שאינה נראית לעין, היא מוחשית וכואבת.

מפאת סוגיות של פרטיות וצנעת הפרט, לא נוכל לפרט אודות המשמעויות הנפשיות של החוויה הקשה. נאמר רק כי השלכות האירוע מלוות חלק מהילדים ומשפחותיהם עד היום. עבור ילדים אלו, כל תזכורת לתאונה מהווה טריגר, המעורר אצלם תגובות קשות ונסיגה בתהליך השיקום שלהם.

ההתמודדות של כל ילד היא שונה. יש ילדים המבקרים את מעיין בקביעות. לעומתם, יש ילדים שאינם יכולים להכיל מפגש עמה, לא משום פגיעתה שלה, אלא משום פגיעתם שלהם. מפגש כזה מציף אצלם מחדש את חווית התאונה שעברו, על כל המשתמע מכך. בית הספר מחוייב להעניק לכל ילד את המענה המיטבי עבורו, תוך דאגה לרווחתם הנפשית והפיזית של כלל התלמידים.

לאור זאת, עם פנייתה של אסתר לביה”ס בבקשה להגיע עם מעיין להפנינג פורים, הועלה הנושא לדיון מקצועי במשרד החינוך. במהלך הדיון התבקשו המשתתפים – אנשי חינוך וטיפול, יחד עם גורמי מקצוע המלווים את ילדי הכיתה מאז התאונה – להעריך את השפעותיו ותוצאותיו של מפגש כזה. בסיום הדיון התקבלה החלטה לפיה אין לחשוף את ילדי הכיתה, ניצולי התאונה בני ה-11, לכל מפגש העשוי להוות טריגר עבורם, לפגוע בשיקומם הנפשי, ולהציף מחדש את הזכרונות, המראות והריחות הקשים מהתאונה.

ההחלטה התקבלה במשרד החינוך ונמסרה  לביה״ס, אשר מטבע הדברים – מחוייב לה. יחד עם זאת, הובהר לאסתר ולהורי הכיתה כי איש לא ימנע את כניסתה של מעיין לביה”ס, היה ותגיע.

מעיין הייתה תלמידת בית אב”י ונפצעה במהלך טיול שנתי. כולנו מחבקים ותומכים בה ובמשפחתה ככל שניתן. צוות בית אב”י  ליווה ומלווה את המשפחה מאז התאונה במסירות רבה.

יש מקרים בהם אין פתרונות טובים.

זהו אחד המקרים הללו.

קהילת בית אב”י  מתמודדת עם תוצאות התאונה שעברה כיתת ארז ,בשנה”ל הקודמת, יום יום ושעה שעה. התמודדות זו כוללת אתגרים רבים, אשר רובנו כלל אינם מודעים להם. צר לנו שבקלות יתרה הוכפשו גם הצוות המסור של ביה”ס וגם ההורים המנסים לשקם את נפשם של ילדיהם מאז התאונה.

אנו מבקשים להדגיש כי כהנהגת הורים, אנו מחוייבים בראש ובראשונה לתלמידי והורי ביה”ס. הפנינג פורים אמור להוות אירוע משמח עבור הילדים. להפוך אותו לזירת עימות פוטנציאלי, לא משרת את טובת אף אחד מהמעורבים.

הדי התאונה הקשה ממשיכים להדהד בקהילת בית אב”י ומתפשטים באבן יהודה כולה.
כקהילה, אל לנו לשכוח, במיוחד בימים אלו, כי ישנן פציעות שאינן נראות לעין.
עלינו להצליח להכיל את כולם. ברגישות. בחמלה. וללא שיפוט בכיכר העיר.

עד כאן התגובה.

הדי התאונה הקשה ממשיכים להדהד בקהילת בית אב”י ומתפשטים באבן יהודה כולה.

כקהילה, אל לנו לשכוח, במיוחד בימים אלו, כי ישנן פציעות שאינן נראות לעין.

עלינו להצליח להכיל את כולם. ברגישות. בחמלה. וללא שיפוט בכיכר העיר.”

כאילו, אוקיי הבנתי שיש פגיעות נפשיות וטריגרים לילדים קטנים שחס וחלילה אני לא מפקפקת במציאות ובהשלכות של התאונה על שאר הילדים.

וברור, אני לא יכולה להגיד להם אל תהיו בטראומה, כי הם עברו טראומה. ולי ולאף אחד אחר אין את הזכות להגיד להם איך להתמודד עם כך.

אבל לא לכלול ילדה ביום כל כך שמח. יום שיכל להראות לילדים החמודים שחברה שלהם היא שורדת אמתית ושלא צריך לפחד כי אין על מה.

נפנה אותכם לפי הסדר שהגיע עליי המעשה המזעזע הזה.

עמוד news.0nline מפרסמים פוסט עם המשפט “חרם על ילדה נכה” ואני קוראת את הכותרת ומגלה- זאת מעיין שחר! מה? מה זאת אומרת, מי עשה את החרם?

ההורים.

ואז עלה הפוסט של ynetgram ושל m_laradar וגם של push.il

וצידה של האם מסתכמת בגופי החדשות השונים:

 

 

 

 

וכמו כל ילדה הלכתי לתגובות לראות מה קורה שם. בפוסט הראשון של news.0nline היה מצורף גם תגובת משרד החינוך:

 

תגובת משרד החינוךחחחח. מה.

סורי אבל מה הקשר אחותה. הבעיה היא בהתייחסות של ההורים לילדה שעברה תאונה חמורה שיכלה לגבות את חייה ולמרות שהיא הצליחה והשתקמה ההורים של הילדים בבית ספר שלה מחליטים שהיא הבעיה ומחרימים אותה מיום שאמור להיות כל כך שמח.

רוב התגובות בכל הפוסטים האלו- ודרך אגב אם הורי בית אבי רואים את זה, אשמח שתקראו- היו קשורים למלחמה האמת. תגובות כמו:

“אחר כך שואלים למה שונאים אותנו בעולם, כי אנחנו עם זבל אחד כלפי השני. הורים ומשרד חינוך וממשלה וכוסאמק כולם. אנשים רעים”

“מה זה? לא לא הבנתי. משרד החינוך גיבה את ההורים מה אני קוראת כאן תכתוב לי שוב”

ותגובות כואבות כמו:

“ככה זה עם נכים, זה לא “נוח”, אנחנו מפריעים, אנחנו “דורשים” יותר מידי תשומת לב, לא מפתיע לצערי עם כל מה שנכים עם כלבי שירות עוברים, עם כל מה שנכי צה”ל עוברים…”

מצורפת תמונה של כמה תגובת של אנשים זועמים:

ועוד כל מיני סלבס מצטרפים לזעזוע, ושאולים, כיצד אפשר לסייע:

 

 

נטלי, סורי להאכזב, אבל ככה הדרדרנו

היי גיא, הפעם זה אמיתי. שמחים שאתה פה.

להזכירכם, גיא איתן אסף כספים בפעם האחרונה שהיה סיפור שכזה על חרם שהתברר כהונאה.

וקווין, אבן יהודה מקבלת אותך בידיים פתוחות.

ספיר, שמה מעיין שחר.

ויש כאלה שמתחננים לאישור שזה פייק כמו סיפור החרם הקודם:

ואפילו כאלה שקוראים לצינור לחקור ולאמת את ההודעה:

והינה תגובה שמסכמת את המחשבות שרצות בראש שלי:

לקרוא ולא להאמין.

ולסיכום, ניסינו לפנות לקווין רובין שישלח לנו תמונות מהיום הזה ותגובה על הכל, נעדכן בהמשך.

ובכל מקרה, שמענו שקווין הגיע דווקא לבית שלה ונפגש איתה אישית.

המחשבה שלי על כל הסיפור?

בושה שילדה מוחרמת על ידי הורים- שבואו נזכיר את זה שאני חשבתי שבריונות על ילדים אחרים מפסיק באיזשהו גיל… כמו לדוגמא בגיל שאתה מפסיק להיות ילד.

מסתבר שלא.

איך אבן יהודה נמצאת על המפה רק שמשהו רע קורה?

אם מישהו שם בתוך כל הבלגן, ורואה את מה שכתבתי, אשמח לתגובה בשביל מבט לבפנים.

בינתיים, הינה ההודעה האחרונה של אסתר